הודעת לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהכחישה חלקים מהתצהיר הדרמטי שהגיש היום (שני) ראש השב"כ רונן בר, אומנם מעניינת - אך מבלי שיגיש זאת בתצהיר משלו, בית המשפט לא יוכל להתייחס אליה. לנתניהו יש אינטרס לעשות זאת, ולא להשאיר את תצהיר ראש השב"כ מול "שער ריק", כלומר - הלכה למעשה - כטענות שאינן מוכחשות. ynet פנה הערב ללשכת ראש הממשלה בשאלה האם יוגש תצהיר תגובה מטעם נתניהו, אך שם סירבו להשיב לפנייה.
1 צפייה בגלריה
נתניהו, עמית ובר
(צילום: יאיר שגיא, Oliver CONTRERAS / AFP, אתר בתי המשפט)
הגשת התצהיר טומנת בחובה גם סיכון, שכן אי-אמירת אמת בתצהיר עלולה להוות עבירה פלילית. למרות הציפייה הציבורית לבשורה, אמת או שקר אינם הכרעה שבג"ץ יוכל לקבל, לכל הפחות יתקשה בכך, וגם אם יקבל - היא תהיה בעלת משקל נמוך. שכן, בבג"ץ לא מתנהלים דיוני הוכחות, אין חקירות נגדיות או אימות ראיות ופעולות משפטיות אחרות שמעניקות לשופט את הכלים להכריע במקרים של מילה מול מילה ותצהיר מול תצהיר - לו יוגש.
בדומה לכך, לעורכי הדין של הצדדים אין הכלים, כמו בדיוני הוכחות, להוכיח את טענותיהם. בבג"ץ ההליך הוא שטחי: השופטים יקראו את התצהירים, ואם יתקיים דיון - ישאלו כמה שאלות שגם הן לא יופנו לראש השב"כ וראש הממשלה עצמם אלא אל באי כוחם, שלא נכחו בסיטואציות שמתאר בר. תקנה 14 לתקנות סדר הדין בבג"ץ, לפיה "מוסמך בית משפט זה ליתן כל הוראה שתיראה לו נחוצה להבהרת הפלוגתות שלפניו", מאפשרת לבג"ץ לסטות מסדרי הדין ולנהל דיוני הוכחות אם ירצה. דיונים כאלה יימשכו זמן רב, זמן שאין.
האמת לא תתבהר לא רק בשל הנחיתות הדיונית בבג"ץ, אלא גם כי זו לא השאלה העומדת בפני השופטים. ההכרעה העומדת בפניהם היא האם פיטוריו של ראש השב"כ נעשו כדין ועמדו בסטנדרטים של המשפט המנהלי. בדיון הממושך שהתקיים בבג"ץ, המשקל הרב ביותר הושם על כך שבמסגרת הליך הפיטורים, הטענות נגד בר לא הוצגו לו ולא...
[Short citation of 8% of the original article]