זה שנה וחצי ששמו של מושב "תקומה" נקשר בעיקר לאנדרטת המכוניות השרופות שנוצרה בחלק המערבי של שדות המושב, המקום שאליו ריכזו את הרכבים שניזוקו בטבח 7 באוקטובר - והפך למוקד עלייה לרגל בקרב המבקרים באזור. המושב, שנמצא במרחק שבעה קילומטרים מגבול רצועת עזה, ניצל באותו היום: כוח קטן של חברי כיתת הכוננות שמר עליו, ורכבי מחבלים שעברו ליד שער הכניסה לא חדרו.
3 צפייה בגלריה
"אותנו לא העלו על הרכבות - אחרים כן"
(צילום: הרצל יוסף)
המושב הוקם יחד עם עוד עשרה יישובים במוצאי יום כיפור, בלילה שבין 5 ל-6 באוקטובר 1946. 77 שנים פחות יום לפני השבת הארורה בעוטף. רוב מתיישביו הראשונים היו עולים שורדי השואה ממזרח אירופה, וזו הסיבה לשמו. לפני כשנה נפטרה שושנה נוימן, ממייסדות המושב, ובכך הפך יהודה האופטמן (87) לשורד השואה האחרון ביישוב ששמו מסמל את תקומת העם היהודי לאחר השואה.
בבוקר 7 באוקטובר יצא יהודה לבוש בבגדי השבת שלו, חליפה וכובע על ראשו לעבר בית הכנסת במושב להתפלל תפילת שחרית. הוא פגש בדרך את שכנו שלמה, שביקש ממנו לחזור לביתו אחרי שהסביר לו את המצב. "ביום שמחת תורה היו אצלי הבת עם הנכדות", נזכר. "רצינו לחגוג. יצאתי לכיוון בית הכנסת, לא חשתי את האירועים. אני גם כבד שמיעה. גם אם יש רעשים אני לא כל כך שומע. זה עניין של גורל - הגורל של תקומה", אומר יהודה.
ביום רביעי השבוע, במוזיאון "יד ושם" יישא יהודה - שהיה ילד בתקופת השואה - את תפילת "אל מלא רחמים" בטקס הממלכתי. הוא נולד בשנת 1938 בצ'כוסלובקיה, ונוכח שיתוף פעולה של השלטון הפשיסטי הסלובקי עם גרמניה הנאצית, עברה המשפחה לבודפשט שבהונגריה ב-1941. "אני חושב על האחים והאחיות של אבא שלי. מי שנשאר בצ'כוסלובקיה לא שרד", הוא מספר. "אנחנו עברנו להונגריה וניצלנו. האנשים האלה היו דור של מלחמת העולם הראשונה. הם ראו מלחמות בין עמים וחשבו שהצרה תעבור אם יורידו את הראש. גם במלחמת...
[Short citation of 8% of the original article]