כך נראית חופשת הפסח של ילד שעבר חרם

פגשתי אותה בסופר לפני כמה שנים כשחינכתי כיתה ז'. ליד העגבניות היא פנתה אליי ושאלה בשלומי. כשהשבתי בנימוס ושאלה איך הייתה חופשת פסח לילד שלה שהוא גם תלמיד שלי, התכרכמו פניה, היא פלה אנחת ייאוש גדולה ומלמלה ספק לעצמה ספק אליי: זוועה. "עד כדי כך?", התעניינתי. מנסה להבין איך פספסתי בענק ולא שמתי לב לחופש שהולך להיות לתלמיד שלי. "עד כדי כך, כן".

היא המשיכה לבחור עגבניות. אני עצרתי והייתי בקשב מלא: "זה התחיל מזה שהחבר'ה שלו פתחו קבוצת ווטסאפ של כמה בנים מקובלים ופופולאריים בכיתה שלא צירפו אותו. לאחר מכן כל ההודעות וקביעת הזמנים הלכו דרך הקבוצה הזו והילד שלנו פספס הכל כי הוא לא בקבוצה. פתאום אני ובעלי קולטים שהוא נמצא בבית, בחדר שלו ולא עושה כלום. אמא של אחד מהתלמידים חברה טובה שלי אז שאלתי אותה מה הולך ולמה החבר'ה לא מתארגנים? היא ענתה לי: "על מה את מדברת? הם כל יום נמצאים במקום אחר. ואז זה הכה בי... הילד שלי הוד...
[Short citation of 8% of the original article]